מה הקשר לאמונה מגבילה ולעדי הילדה שהכרתי בכיתה א?

מי שעיצבה את הטעם שלי בנשים היתה עדי וינטר.

כבר בכיתה א’ אהבתי את עדי ואין לי מושג אם היא אהבה אותי בחזרה.  אבל זה ממש לא משנה.

היא היתה מושא אהבתי וזה הספיק לי.

לצערי, אחרי כמה שנים, היא טסה עם הוריה לשליחות בחו”ל ומאז לא ראיתי אותה. לפחות לא במציאות.

בדמיון ראיתי את עדי בהרבה מקומות במהלך חיי. המשכתי לחפש אותה בנשים אחרים שההכרתי….חיפשתי את מבנה הגוף שלה, חיפשתי את השיער שלה, את מבנה פניה..אפילו את החיוך שלא אני זוכר.

מתישהו בשנות ה 80, סופי מרסו (“שגעון של מסיבה”) מאד הזכירה לי את עדי אהובתי…כך שסופי הפכה להיות יותר נגישה לי (צרפת לעומת אי שם).

דמותה של עדי תמיד נשארה שם ותמיד תישאר שם כדמות הנשית האידיאלית…כאווטאר שאני מחפש.

כמובן שעם השנים עוצב והשתנה הטעם שלי בנשים אבל דמותה של אהובתי הוותיקה לא משה מתת המודע שלי.

ככה אנחנו עם מחשבות או אמונות שנטמעות בנו כאשר המוח שלנו מתפקד כספוג בגילאים מוקדמים מאד של חיינו.

אנחנו נאחזים באותן אמיתות כאילו הן ראה וקדש ומסרבים להרפות מהן במהלך כל חיינו.

למזלי, ההיאחזות העיוורת באהבת חיי לא הזיקה לי, לעומת אמונות מגבילות שיכולות להרוס אותנו מבחינה רגשית או התנהגותית.

אמונות לגבי בן זוג, כסף, יחסים, הורים, ילדים, סגנון עבודה, מיניות, קשישים או רקע עדתי.

בכולנו יש מערכת אמונות שכזו. בחלקה היא מזיקה לנו ובחלקה משרתת אותנו.

אגב, גם כשהיא מזיקה לנו היא משרתת אותנו, מגנה עלינו ושמורת עלינו.

זה קטע כזה…אין בנו חלקים רעים.  אין בנו חלקים שלא משרתים אותנו.  כל החלקים שלנו רוצים בטובתנו…רק שברוב המקרים ה”טוב” הזה היא חרב פיפיות.

איזה אמונה מגבילה יש לכם ? אחת שאתם מודעים לה ויודעים שהיא לא מיטיבה אתכם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן